מה עובר עליי?

לא יודעת למה החלטתי שזה רעיון טוב לפתוח בלוג כדי להקיא עליו את כל המוח שלי בשליכטות דו-יומיות.

נ' שעובדת איתי שלחה אותי לשוטט בבלוג שלה. היא תפסה אותי ביום עצוב מהרגיל ואבוד מהרגיל, ניסתה לעודד אותי בדרכים שונות ומשונות, ולאחר שנענתה בלא צריך להצעתה לשבת איתי עוד קצת עד שנוכל שתינו ללכת (כי כנראה שלעולם, או לפחות בטווח הנראה לעין, לא אצליח להגיד לסביבה שלי כשאני צריכה עזרה)- החליטה להפנות אותי לבלוג שלה, מלפני עשר שנים.

כבר הראיתי לך את הבלוג שלי מכשהייתי רווקה ממורמרת בתל אביב? הנה משהו להעביר איתו את הזמן, אמרה.

עברו כבר ארבעה ימים, ואני כבר פחות עצובה וקצת פחות אבודה ובעיקר החלטתי שלא אכפת לי מכלום באופן כללי, והנה אני עכשיו, יושבת על המיטה שלי עם הלפטופ, מתחת למזגן המקפיא שאין לו ברירה אלא לפעול בשלב זה של השנה, אחרי שעברתי בדקדוק על כל הפוסטים בבלוג אליו הופניתי, מחליטה שבלוג הוא פלטפורמה לגיטימית גם בשנת 2018.

אז מה אם אף אחד לא יקרא אותו לעולם? אז מה אם זה בעצם יומן אינטרנטי ועל כן גם פתטי בדיוק באותה המידה? למי אכפת? בטח לא לי.

סתם. כן אכפת לי. מאוד. אבל לפעמים החיים מגלגלים אותנו לבורות כל כך חשוכים ועמוקים, שבשביל לנסות לצאת מהם החוצה, צריך להדליק בתוכי קצת אור, ולגלגל אותו החוצה בעדינות רבה, על מנת לראות שיש אנשים אחרים ופתחי מילוט איתי בבור. נדמה לי שלשפוך את המוח שלי למקלדת ללא אף נמען מכוון, או לא מכוון, הוא צורה נהדרת לגלגל את האור שלי החוצה.

הפוסטים בבלוג של נ' מילאו אותי באמונה מחדש. למרות הדכאוניות הקבועה אך הנעימה שבו. אולי לא כל האנשים שאני עתידה לפגוש יהיו סחלה כמו רוב אלה שפגשתי עד עכשיו. וגם נ' כותבת כל כך יפה, ובטוח שעצם הכתיבה ניחם אותה באיזשהו אופן, אחרת לא הייתה מתמידה לכתוב חצי שנה. אם נ' קיבלה מזה משהו, למה שאני לא אקבל?

אולי זו בעצם הדרך שלי למצוא לעצמי עוד פלטפורמה בה אכתוב ואכתוב ואכתוב ואף אחד לא ישיב לי. לשחזר את הדפוסים החולים האלה שוב ושוב, כמו שהצטיינתי לעשות עד עכשיו ברוב הקשרים בחיי.
ואולי בעצם זה לא רעיון כזה גרוע. כי אמנם לא אקבל תשובה, אבל היי- לפחות המחשבות שלי קיימות בפני עצמן. הן יצאו ממני ונכתבו והן קיימות גם ללא אף תגובה של אף אדם אחר.

***

קראתי הכל מחדש. אני לא כותב יפה כמו נ', למרות שהיה ממלא ומשמח לחשוב שכן לרגע. זה היה רעיון דבילי. אני כותבת מכוער ואני לא יודעת למה חשבתי שזה יהיה רעיון טוב. חרא של פוסט ראשון. מה עבר עליי?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s