מערכות העיכול

בחודשים האחרונים גיליתי שהכל עובר לי דרך השירים ודרך הקיבה. תמיד הייתי נורא מוזיקלית, מעבר לעיסוק היומיומי שלי בתחום, תמיד הייתי שרה לעצמי ומסתובבת עם שירים בראש. ממש לאחרונה גיליתי שהשירים שתמיד צצים לי בראש בלי התראה מוקדמת ובלי מחשבה מכוונת מותאמים בדיוק למה שקורה לי בחיים. יצאתי מחתימת חוזה על דירה והתחלתי לזמזם את shes leaving home של הביטלס, יצאתי ממקום העבודה שלי בפעם האחרונה והתחלתי לזמזם לעצמי את che serra serra, החלטתי לאיזה יומיים שלא בא לי ללכת ללמוד מוזיקה למרות כל השנים שבהן התכוננתי לכך וזמזמתי לי את suddenly I see. וכך גם עכשיו, בדרכי הביתה מהפרידה הרשמית אך הלא פרידתית ממקום השירות הלאומי שלי, זמזמתי לי את someone to watch over me של אלה פיצ. משהו בנוגות של המנגינה נגע בי מאוד והתאים מאוד למערבולת הרגשות הקטנה שערבבה לי את הבפנים ברגעי הצעידה חזרה הביתה. יצאתי משם בהרגשה בטוחה. זו הייתה פרידה מוזרה ועצובה ונוטפת אהבה ואכפתיות וחיוכים וחיבוקים, והמון מילים שגרמו לי להרגיש שאני משנה. שאני משמעותית. שיש לי חשיבות ועקבות ושיש אסופה של אנשים שמעבר להיותם מתוקים וטובים בצורה יוצאת דופן, גם אכפת להם ממני באמת. הרגשתי קצת שיש לי someone to watch over me. וזה היה מרגש ולא מובן מאליו ונעים מאוד מאוד. יצאתי משם עם שק של חיבוקים ונשיקות ואיחולי בהצלחה והבטחות מצידי שאזמין לקונצרטים ושאסמס מה שלומי. רק כמה דקות אל תוך ההליכה הביתה התחילה לחלחל לתוכי ההבנה שאני לא אמורה לראות אף אחד מהם בזמן הקרוב, ופירורי החרדה והעצב החלו להתגבש לכדי גוש קטן בגרון, שהלך וגדל ככל שהתקדמתי בדרכי. אחרי התחבטויות האם להתקשר לחברה היחידה שיש בחיי כרגע כדי לנסות ולשתף על מנת לפרק את הגוש שבגרון לחתיכות, הפנמתי שזה רעיון רע להתקשר לנרקסיסטית כשאני צריכה תמיכה והקשבה כי כנראה שאת אלה לא אקבל ממנה, ולכן החלטתי לעשות מעשה וכשהגעתי לצומת הכניסה לשכונה שלי קניתי לעצמי גלידה. כך אשים בעולם החיצון את הגוש שבגרון וכך אצליח לפרק אותו בעצמי. אפילו לא התחשק לי גלידה באותו רגע אבל הרגשתי שאני צריכה לעשות מעשה. הו. יצאתי מהמכולת והתקשרתי לאמא שלי, קיוויתי שאולי לשם שינוי היא תדע לשאול את השאלות הנכונות וכך אצליח למהול קצת את הגוש ולעזור לו להחליק מטה. אבל היא רק אמרה שזה מרגש ושאלה אם קיבלתי הרבה חיבוקים וחזרה לעבוד. הגעתי הביתה והגוש שלי גדל עוד קצת, מוחה על חוסר היכולת של אמא שלי לתקשר איתי כמו שצריך ועל חוסר היכולת שלי לעזור לה לתקן את המצב הזה.

וכך מצאתי את עצמי מעכלת את הסיטואציה דרך אכילת חצי פיינט של צ'אנקי מאנקי טבעוני, האזנה לsomone to watch over me, ובהייה כללית בחלל. ואז התיישבתי לכתוב את הפוסט הזה. לא ברור למה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s