חיבוק של קורונה

זה הרגע המופלא שמתרחש אחרי שאני מושכת את הבליטה בברז המקלחון, ומים רותחים עוטפים מלמעלה את כל גופי.
זה תה קמומיל.
זה לבכות אל תוך הכרית ברגע אחרי שאתה כותב לי שתהיה פה לדבר איתי מאוחר יותר.
זה הנמסטה והחיבוק העצמי, ולפעמים גם החיוך, שבסוף היוגה.
זו היוגה.
זה התבשילים שאני מכינה.
אלה השעות התלושות בהן אני שוכבת במיטה או במרפסת ושרה.
זו הבחירה לקום בכל בוקר ולעשות משהו.
זה הכלב שלי.
זו החתולה שלי.
זו ההקשבה שאני מפנה לגוף.
זו הבחירה להקשיב למה שהוא אומר ולאכול כמו שהוא רוצה
ולנוע כמו שהוא רוצה.
זה תה סיידר תפוחים של סלסטיאל בספל הכי גדול בבית.

זה להצליח להגיד כשמגיע לי חיבוק.

גם אם אני יודעת שאין מי שייתן לי אחד עכשיו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s