למישהו יש מפתח?

זה כאילו יש איזה כוח שהאנושות עוד לא פענחה, ששומר אותי קרובה אליך. איכשהו אני יודעת שגם היום הזה יגמר איתך. הלילה, לשם שינוי, הצלחתי להרים את עצמי ולחזור לדירה שלי, אבל זה שורף מאוד.
הייתי רוצה לדעת יותר בבירור מה נכון לי.
הייתי רוצה להרגיש את מה שאני יודעת.
למשל
אני יודעת שאתה לא יכול לאהוב אותי בחזרה.

אני יודעת שהמצב הזה, שאני כמהה אליך ואתה משתעשע בי, נעים לך כל כך; נעים לך מספיק בשביל לא לראות כמה אני, החברה הכי טובה שלך, נפגעת מזה. אני יודעת שאתה לא מצליח לראות שזה כך. אני יודעת שאם היית מסתכל על זה מבחוץ, היית קושר אליי חבלים כדי שלא אמשיך לכתת רגליי אליך. אני יודעת שאתה מסתובב סביבי וסביב עצמך כדי לברוח מקשר אמיתי, אני יודעת שגם אני בורחת איתך.
במעגל של חום קבוע וחיבוק כמעט תמידי, אני מרגישה בבית, אבל יודעת שמחוץ לקירות האלה יש אהבה אפשרית.

אז למה לעזאזל אני לא מצליחה לפתוח את הדלת?